ישנן מספר דרכים מתוכן בוחרים יחד איך רוצים להמשיך בנושא המגורים בהווה הנראה לעין, זאת מרגע שבני זוג מחליטים להיפרד ויש להם ילדים משותפים ועד הגירושין הסופיים והיציאה לדרך חדשה.
שיטת הנסטינג היא אחת מהן.
באנגלית המילה נסטינג משמעותה "קינון" ומקור השיטה בארה"ב.
הכוונה היא שהילדים נשארים לגור בבית המגורים של המשפחה, הבית בו גרו עוד לפני החלטת הפרידה, ואילו ההורים הם אלו שמחליפים בתים.
יישום שיטת הנסטינג אפשרית בתנאי שיש שיתוף פעולה, תקשורת והידברות, קשר טוב ויחסים קונקרטים בין ההורים, שכן הם צריכים לתחזק את הבית המשותף ללא מחלוקות או מריבות על מימון התחזוקה.
יש לאלטרנטיבה הזו, כמו (כמעט) בכל דבר בחיים – יתרונות וחסרונות.
היתרון המרכזי הוא שיש קביעות לילדים, לפחות בתקופה ההתחלתית של פרידת הוריהם, הם נשארים לישון בבית שהם מכירים ויש יציבות כלשהיא בחייהם. בנוסף אם להורים יש אפשרות ללינה בבית משפחה או בבית חברים בתקופה זו, הרי שמדובר גם בחסכון כלכלי לא מבוטל.
מצד שני אחד החסרונות העיקריים הוא חוסר הפרטיות לזוג ההורים שעדיין צריכים לחלוק חדר שינה משותף ובית שהיה עד עתה בהרכב אחר. שיטת הנסטינג עלולה להקשות על כל אחד מההורים להתחיל בחיים חדשים. ושוב, התקשורת בין ההורים צריכה להיות מאוד טובה עם הרבה כבוד הדדי כי המצב דורש תיאום ושיתוף פעולה מלא בין ההורים בניהול הבית ואחזקתו.
הגישה היא חדשנית אבל כאמור לא תתאים לכל אחד. צריכה להיות הדברות טובה מאוד בין ההורים כדי לקיים נסטינג וזה הבסיס להחליט אם נסטינג רלוונטי – כמובן כל מקרה לגופו.
